יום אחד, ממש קצת אחרי יום הולדתי האחרון, תוך כדי הבישולים, ההסעות, הכביסות, הסידורים ושאר העניינים שברומו של עולם, פתאום מתוך ענן של אבק כוכבים, הופיעה מולי פייה, מדהימה עם עיניים ירוקות מהפנטות, הישירה מבט חודר ואמרה: "גם לאימהות מגיע חופש! אני נוסעת!!! אם את רוצה גם - אז עכשיו!"
כהרף עין הטילה עלי כישוף ולפתע מצאתי את עצמי לבושה בג׳ינס, מגפיים ומעיל ארוך (להבדיל מטייטס מהוהים ונעלי ספורט, ה- outfit הקבוע שלי פה, כי אולי אעשה קצת ספורט), כשלצידי מזוודה ארוזה ובידי כרטיס טיסה לניו-יורק. לא הספקתי למצמץ ולפתע הופיעה פייה נוספת, יפה ומרהיבה עם מבט כחול-צלול ושיער אדמוני וזוהר, נגעה בי בשרביטה הקסום והושיטה לי מפתח מוזהב (לאיזושהי "חורבה" ב-uptown, אגב). עוד קצת אבק כוכבים פוזר בחלל האוויר ופתאום - מונית צהובה התייצבה לפני.
שתי הפיות המהממות ואנוכי נכנסנו לבטן המונית הצהובה ושלושתנו רכבנו יחד אל הנשף...
אתמול בחצות הקסם פג - המונית הצהובה נעלמה ובבוקר מצאתי את עצמי מחזיקה דלעת (טוב נו, אם לדייק - דלורית מה- Trader joe's), תוך כדי ריצה להכין מרק עוף לילדיי שהחליטו לאמץ סטרפטוקוקים לרגל החוויה הרוחנית של אמם. הכל נעלם: המונית, המזוודה, המגפיים, אבק הכוכבים, המפתח המוזהב... הכל! נשאר רק זוג סניקרס כסוף שלא ברור מאין הגיע.
ואיפה הפיות היפות? גם הן נעלמו (אם כי משיבות לי לטקסטים ;-), אבל השאירו לי את השיר הזה...
נ.ב. ותודות גם לאביר... !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה