יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

לאס-וגאס עם ילדים

יש לנו בבית משהו כמו עשרה ספרי הדרכה לטיולים עם ילדים במערב ארה״ב. כמעט בכל ספר יש פרק עד תת-פרק לטיול עם הילדים באיזור/ עיר/ אטרקציה מומלצים. לו הייתי כותבת פרק משלי לגבי טיול עם ילדים ללאס-וגאס זה היה נראה כך:

בהגיעכם לעיר האורות המטורפת הזאת, דמיינו את עצמכם מתרווחים בנחת בסוויטה המפוארת שלקחתם, צופים מהחלון בתחושת שובע נעימה על שלל בתי המלון הססגוניים.
דפדפו בחוברת האטרקציות בעיר ובחרו הצגות ומופעי מחזמר שברצונכם לראות (סיינפלד? סירק דה-סוליי? בלו-מן גרופ?) קנו כרטיסים. לבשו את מיטב מחלצותיכם וצאו להסתובב בנחת בין האטרקציות המדהימות שמזמנים בתי המלון, הסתובבו בחנויות היוקרה, שבו ליד שולחנות ההימורים, אולי אפילו תרוויחו קצת, לא נורא אם תפסידו קצת, בהחלט שווה את החוויה...
תדמיינו, תדמיינו, כי שום דבר מזה לא הולך לקרות! במקום זה תמצאו את עצמכם הולכים בהיסטריה בשבילים שבין מכונות ההימורים בקאזינו, סופרים ללא הרף, אבל לא כסף, אלא את ילדיכם כדי לוודא שאף אחד לא הולך לאיבוד, עד שבסוף תמצאו את עצמכם תקועים במשחקייה רועשת אימים של משחקי וידאו אלקטרוניים כמו זאת שיש חמש דקות ליד הבית בסאניוייל. וכל זה כשאתם עם בחילה מוראית בשל השילוב הקדוש של: צ׳יפס-סמודי׳ס-גלידה שנישנשתם מהילדים קודם. אם תרצו לגוון, לכו לחנות ה״מדהימה״ של m&m שנמצאת ממש באמצע הסטריפ. שם מוכרים במגדל של ארבע קומות כל פריט שאתם יכולים לדמיין, החל מתחתונים, פיג׳אמות, צלחות, כוסות, תיקים, צעצועים, מחזיקי מפתחות, עפרונות וכלה בגומיות לשיער וקסמי שיניים שעל כולם מופיע הלוגו המדהים של ה- m-ים (אגב, מישהו יודע מה זה אומר לעזאזאל??! מוישה&מנחם?!). בשלב זה מומלץ לתרגל את המילה ״לא״ על כל בקשה שסביר להניח תונחת עליכם מכל עבר. לדוגמא: ״אמא, אפשר את הכרית לב הזאת שכתוב עליה m&m? אני חייב אותה, היא מה זה רכה, חייב כזאת! אפשר?״
מן הסתם, על חנות דומה של קוקה-קולה החלטנו לוותר, הבנו את העיקרון...
ולהלן כמה ציטוטים מובחרים:
- ״ מה שאני הכי שונא בלאס-וגאס זה את המלונות״
   (המתוק ברגע של התפעלות, הסיבה היא אגב, היא כי הם גדולים מדי, לקח לנו חצי יום להגיע מהחנייה לחדר, והמתוק הרי שונא טיולים רגליים מכל סוג :).
- הבכור: מה, בלאס וגאס אין הובוס?
  אנחנו: הובוס? מה זה???
  הבכור: נו, איך אומרים את זה בעברית?... אה, הומלסים.
  ועל זה יאמר - אבשלום קור, מאחוריך!
 
- ליד סכר Hoover Dam  (אחרי הביקור בוגאס המשכנו לטיול לקניונים באריזונה-יוטה).
  אמא: ילדים יודעים מה זה סכר?
  המתוק: כן
  אמא (בחיוך דבילי של סיפוק ונחת): מה?
  המתוק: משהו
  הבכור: סיפור ארוך

כבר נשבעתי במהלך הטיול שבקריסטמס אני לא נוסעת לשומקום, אבל מצד שני - המחשבה על להיות תקועה בבית עם כל הילדים + ההורים של האביר שיגיעו לביקור, כשהאביר בעבודה (כמו שהוא מאיים לעשות, אם אשבית לו את שמחת הטיולים), כבר גורמת לי לרעידות בלתי רצוניות בכל הגוף... באשר אבדתי - אבדתי.

יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

תודה על כל מה שנתת...

ואם אני כבר ברצף סקירת חגים, אז למה לקפח את ה- thanksgiving הידוע, הלא הוא חג ההודיה???
והודיה על שום מה? על שום התודה של ראשוני המתיישבים ביבשת, הלא הם המיסיונרים האירופאים שהקימו את אמריקה, לילידים האינדיאנים שעזרו להם להתמודד עם קשיי הרילוקיישן. ואיפה הם כל האינדיאנים היום?? כמעט ונכחדו לחלוטין (כחלק מהוקרת התודה...?). כמו שנאמר (ואל תשאלו אותי ע״י מי) - אל תמהר לרחם, אחרת מהר מאד ירחמו עליך...
כחלק מההודייה אוכלים תרנגול הודו ממולא בפירורי לחם וחמוציות. הגיוני, לא? השנה אני כבר מבינה, אבל בשנה שעברה לא הבנתי מה אלה עשרות שקי הניילון האטומים והמנופחים שהגיחו למקררים בסופרים. אז עכשיו כשאני יודעת, נשמע רע ונראה עוד יותר רע. בעעעעע!
המתוק והנסיכה כבר שבועיים מציירים turkeys, צובעים turkeys שרים על turkeys.
אנחנו ממש תחת מתקפת תרנגולי הודו. אבל לא נורא, אוטוטו יוכחדו גם ה- turkeys ויגיעו שירי האהבה הדביקים לסנטה קלאוס...
אז אני לוקחת את ההזדמנות להודיה משלי:
תודה לאביר על שהשכיל ואימץ בכל השנים שלנו יחד, ובכישרון רב, את כל התכונות הרעות שלי. באמת תודה!
תודה לילדים החמודים שלי שהגעתם אלי, כמו שאמרתי לכם פעם - ״אתם בדיוק הילדים שרציתי״, וגם אם הבכור הגיב בסקפטיות - ״היית אומרת את זה לכל ילד שהיה נולד לך!״, אני הרי אומרת את זה לכם. תודה!
תודה לחברותי המדהימות והרחוקות שלא התייאשו ושמרו את ערוץ הטלפאתיה בינינו פתוח למרות המרחק וכל שאר התירוצים המוצדקים. זה מאד חשוב לי. אין עליכן!
תודה לאחותי האהובה שמראה לי איך כל מה שסיפרתי לה על רילוקיישן לא נכון, וטוב שכך!
תודה לאחי החכם וחברתו המקסימה על שאתם שומרים על ההורים. ועלי.
תודה להורים שלי ואחותי שמסכימים בינתיים לא לבוא לבקר אותי. אם זה לא נקרא יכולת הכלה, לא יודעת מה כן... 
תודה ל"קופרטינו דיסטריקט", אליו שייכים בתי הספר של הילדים שלי, שסידר לנו השנה חופשת thanksgiving של שבוע (!) וככה יוצא שיש לי חומר כבר גם לפוסט הבא (נחשו לאן טיילנו עם הילדים הפעם כדי לא להתחרפן בבית?). תודה ותודה!

ושרק נהיה תמיד בריאים כולנו. אמן.
נגזר, הורכב והודבק ע"י הנסיכה