מסתבר שאנחנו מאד טובים בשמירה על המסורת הפרטית שלנו. אני גם סופסוף מבינה אנשים שמספרים שהם חיזקו את זיקתם למסורת כשגרו רחוק מהארץ, פתאום זה קורה גם לי - כן, כן, גם אני מתחזקת - אפילו קצת רכבתי על אופניים היום (אבל לא לפני התחשבנות הנפש כמובן).
אז גם השנה, למרות המרחק העצום מהבית, הקפדנו על ארוחה מפסקת ועמוסה להחריד, ולאחריה התכנסנו ל״יום של בית״ (חוץ מכמה חריגות קטנות), לחשבון נפש ומחשבות על סליחה שמשום מה אצלנו אפשרי לעשות בעיקר במצב של "ריכוז תודעתי מוגבר" (קרי שינה... חשבון נפש זה עניין מאד מעייף מסתבר).
אז-
סליחה הורים שלי אחיותי ואחי, על שאני לא מצליחה להתקשר אליכם בתדירות יותר גבוהה, כמו שהייתי רוצה אם רק הייתי מצליחה להיות בת יותר טובה, ועל זה סליחה עוד יותר גדולה.
סליחה ילדים שלי (אהבות חיי!!!!) וגם סליחה ילדים חמודים של אחרים, על שעכשיו, כשאני כבר אמא לארבעה, גיליתי שאין לי סבלנות לילדים.
סליחה מבעלי היקר. האמת היא שכשאני חושבת על זה, ממש אין לו על מה לסלוח, אבל נו, שיהיה...
וסליחה חברים שלי, על שאני לא תמיד מגיבה מהר על האי.מיילים מכם, העמוסים בפרטים, סיפורים ועידכונים ;) מבטיחה להגיב!
אחד הדברים שאני מאד מסמפטת פה בניכר זה את החגים.
הנה עכשיו אוטוטו חוגגים גם פה את ראש השנה - איזו שלווה, איזו קלילות ונחת. אין לחץ. אין את הפנקסנות וההתחשבנויות הסוערות של "אצל מי השנה"; לא צריך לרוץ לקנות מתנות (ולחלק אותן) בהיסטריה; לא מקבלים חבילות שי מתוקות תוצרת חברות שוקולדים שאף אחד לא שמע עליהן (או לחילופין איזו מתנת חג יצירתית בסגנון "מה לעזאזל עושים עם זה?!" מהעבודה); לא צריך למהר לקנות בגדים חגיגיים לילדים, כדי שילכלכו אותם במיץ רימונים שלא יורד בכביסה תוך מספר חד-ספרתי של דקות, ואז נצטרך לזרוק אותם (את הבגדים. לילדים אנחנו נותנים עוד צ'אנס...); אין חופשים לא החלטיים מהגן/ בי"ס בסגנון יומיים כן - יומיים לא - יומיים למה לא, וכל זה פחות מדקה אחרי שהסתיים לו סופסוף החופש הגדול; לא צריך להיתקע בפקקים בדרך לארוחת החג (אצלנו חלק משמעותי מהמסורת בארץ הוא גם להיכנס לאוטו תוך כדי מריבה משפחתית סוערת, אז אנחנו בכלל עוברים את הפקקים בכביש החוף ב"כיף" גדול...); ועוד כהנה וכהנה הנאות חג מפוקפקות שממש "חסרות" לנו פה.
בעצם, לא "צריך" פה הרבה דברים, ובמקרים מיוחדים אפילו מחליטים לבד באיזה ערב בשבוע יותר נוח ומתאים לכולם לחגוג (אם כי אני מתרשמת שלא מקובל כ"כ לדחות עד ל- weekend, זו כנראה ממש התפרעות. חבל, כי זה הכי נוח לדעתי...). בקיצור - די עושים מה שבא ...
כשאומרים למישהו פה (ישראלי כמובן) "שנה טובה" הוא בד"כ מגיב אוטומטית ב"תודה, גם לכם!" (בפרצוף תוהה של "וואלה, באמת יש איזה משהו כזה... זה עכשיו???".
שלא תבינו לא נכון, אנחנו בהחלט מתארגנים פה ומתחלקים לקבוצות-קבוצות לצורך ארוחת חג בחברותא, כולל הרכבת תפריט המחולק בצורה הכי הוגנת שאפשר בין הבלעבוסטיות המקומיות בסגנון - "מה קרה לך?! את מכינה המון דברים! אני אוסיף לרשימה שלי גם סלט וקינוח...". כמובן בסוף מגיעים לתפריט הצנוע והמצומצם של: תפוח בדבש, דגים (כי זה בכ"ז ראש השנה); עוף בתנור (כי חלק לא אוכלים דגים), בשר (אם כבר - אז כבר), תפוחי אדמה, אורז (למי שלא אוהב תפוחי אדמה), סלט ירקות עם חסה, סלט ירקות בלי חסה ("לילדים"), עוד סלט (קצת יותר יצירתי), מרק עוף צח (שוב - מסורת או לא מסורת?!), עוגת דבש, עוגה לאלה שלא אוהבים דבש, גלידה (לילדים), פירות ואיך שכחתי את ה"פשטידה" או תואמותיה (לצמחונים)... כבר מהמחשבה כואבת לי הבטן!
כנראה בענייני אוכל, לא משנה איפה נמצאים ביקום, ארוחת חג יהודית היא ארוחת חג! כזו שנועדה למתוח את קיבותינו, לזכר בני ישראל שיצאו מ..., ניצחו את..., התגברו על..., נבחרו ע"י... ועוד כהנה וכהנה סיבות יצירתיות לחגיגות קדושות.
אבל בזה מסתכם עניין החג בעצם. אה, ועוד דבר, כמעט שכחתי - צריך גם לזכור להזמין את הגברים (כדי שיחזרו קצת יותר מוקדם מהעבודה) ולהחזיר את הילדים מהחוגים בזמן לארוחה (והיות ואני כותבת את הפוסט הזה כמה ימים לפני "החג", אני כבר שמה reminder !).
אבל נא לא למהר ולקנא בנו בעניין השלווה והיעדר המשפחתולוגיה המורחבת. לא לשכוח שאנחנו "משלמים" על זה במנה מרוכזת של ביקורים יסודיים של הסבים והסבתות (שיהיו בריאים), כולל לינה, ארוחות ושעשועים (שלהם). אז למי שבא עכשיו להתחלף איתנו, אני מוכנה, אבל רק בתנאי שהוא לוקח על עצמו את כל ה"חבילה" :-) .
שולחת לכם "Shana Tova" במבטא אמריקאי (לא שלי, אצלי זה כבר אבוד, של הילדים :-) !!!
מאחלים שנה נפלאה, בריאות טובה, אושר, שמחה, אהבה, הצלחה, התגשמות משאלות,
ולנוכח המרחק בינינו - גם שנמשיך להיווכח שאנחנו באמת חיים ב"כפר גלובלי" קטן!
הלוואי והיינו יכולים לצרף השנה גם את תמונת הקולאז' המסורתית של כולנו יחד מטיולי eTrip בניצוחו של האביר, אז לפחות בשבילנו - "לשנה הבאה ב- eTrip הבנויה!"
