התחלה

חברותי היקרות והאהובות,

אנחנו פה רק שבועיים אבל מרגיש לי ה-מ-ו-ן זמן, איזה פחד! מבחינתי כבר עברה שנה.
אני מתה לחזור. בקצב הזה עוד שבועיים תעבור עוד שנה וזהו אפשר לחזור. מתגעגעת נורא אליכן, לבית הנוח שלי, לחיים הקודמים שהיו לי... אמאל'ה, מה עשיתי?!

אלישבע, עכשיו אני מבינה את החיוך הרחב שלך כשנפגשנו בזמנו בניו-יורק (אני מבטיחה שאני מה זה אחייך, רק תוציאו אותי מפה בבקשה לשעת בנות אחת).

ורותי, אין ספק שלא הגזמת בכלל בכל נושאי ההסעות, ההאכלות והקניות - הכל פה מקבל מימד אחר. 

כמו שאמרתי לך, שפע האינפורמציה העניינית והמדויקת שדאגת לצייד אותי בה לפני שיצאתי עוזרות לי לשמור על סף שפיות. אני אסירת תודה.

(ולשמחתי, יש לנו פה גם את יעל ה"מצילה" שלנו, אין לי מושג מה היינו עושים בלעדיה...)  

הטיסה הארוכה (כמעט 16 שעות) מת"א ללוס אנג'לס עברה לנו בדרך נס בקלות ובמהירות, ואחריה הצלחנו לתפוש את טיסת הקונקשן לסן פרנסיסקו ממש ברגע האחרון הודות לריצת אמוק מטורפת של כולנו (כולל אסף) ברחבי שדה התעופה ב- LA. כך שבאופן מפתיע רק שתי מזוודות לא הגיעו, אבל הכל לטובה - ממילא לא היה לנו מקום במכונית המשפחתית מדגם טנק-ג'מבו תוצרת יפן ששכרנו...

הלוואי והייתי יכולה לפגוש אתכן, להראות לכן, להתעדכן ובעיקר לצחוק יחד. אז כדי שנישאר מעודכנות להלן הפרק הראשון בסאגת ה"רילוקיישן" - הבית - 

שמחים והמומים הגענו לבית ששכרנו, שנראה מבחוץ בדיוק כמו שנראה ב- google map ונחשב במושגים מקומיים "יפה ומהודר". דגי ועוזי, שכבר שימחו אותנו מאד בביקור אצלנו, מאד התפעלו (או שהעמידו פנים כדי לא לדכא אותנו?), אבל אני קצת מרגישה כמו הילד הקטן מהסיפור "בגדי המלך החדשים", זה שצעק שהמלך בעצם עירום, כי האמת לדעתי היא בפועל מדובר יותר בצריף משודרג מאשר בוילה של ממש. להלן מס' מאפיינים עיקריים:

- המטבח, להלן יקרא "הממלכה העיקרית שלי", היות ואני שם רוב הזמן, עם גיחות קצרות להתרעננות בחדר הכביסה (אני בת מזל, יש לי חדר כביסה:-)- מדובר במטבחון מעוצב סטייל שנות ה- 50 (של המאה הקודמת) עם ארונות סטייל המטבחון של גולדה וכיריים חשמליות ספירלה עם חור באמצע, כך שכל פעם שגולש משהו צריך לפרק הכל ולנקות מתחת שבא לי למות.

- רצפת העץ - משום מה בנויה באוויר, כשהילדים רצים בבית אני מחזיקה חזק בשיש, בשל הסחרחורת העזה שתוקפת אותי מהרעידות (אני כבר לא צעירה, הא?), שלא לדבר על מכה קלה שאחד הילדים נותן בטעות בקירות הדקיקים.

- השטיחים מקיר לקיר - איזה יופי! איזו אנינות טעם שבא להתעלף, האמריקאים האלה פשוט גאונים.

היו צריכים ללמד את האירופאים, מי צריך רצפת עץ יפה ופשוטה לניקוי בכל הבית אם אפשר פשוט לחפות הכל בחומר הצמרי הרך, הנעים וה"קל לניקוי" הזה?

- התאורה - שוב גאונות אמריקאית, פה לא הורסים את חלקלקות התקרה בנורות. אתה רוצה אור? נא סע לסניף Target הקרוב למקום מגוריך והצטייד במנורות תאורה לכל חדר. ועד אז- חשיכה מוחלטת. 

בגלל שלקח לנו קצת זמן להתארגן בעניין ישנו בהתחלה כולנו בחדר ההורים שהואר בעזרת התאורה שהיתה לנו במסדרון... יש תאורת תקרה במסדרון וגם בסלון ובמטבח. (ברי מזל שכמונו, כבר אמרתי? ר' ערך "חדר הכביסה").

- הארונות - אין פה כזה דבר מדפים, הכל תלוי. איזה כיף! חסרים לי רק 7,492 קולבים ואנחנו מסודרים.

התחתונים של אילושה כבר תלויים במסדר כל אחד בקולב, מחר אני מתחילה לסדר את של מיקה... (לא להיבהל, אני צוחקת, הכל בערימה אדירה, חלק בתחתית מה שמכונה פה "ארון" וחלק בחדר הכביסה).

- האסלות - את השיטה האמריקאית כולנו מכירות. בשיטת ה"הכל צף" עד שהוא זורם עם אבותיו. וכבר ממרומי השבועיים שאנחנו כאן אני יכולה לספר - אז זהו, שלא! לא תמיד זורם עם אבותיו, אלא צף עם נטייה ברורה לעלות על גדותיה (של האסלה). שלא נדע... אחסוך מכן פרטים נוספים בשלב הזה...

- פחי האשפה - הלאה פינוי האשפה היומיומי, כשמוציאים ומחזירים לנו את הפח למקומו בלי שנרגיש. יחי פינוי האשפה השבועי (כן, כן, אחת לשבוע, השם ירחם!) כשאנחנו אלה שצריכים להציב את הפחים (כן יש כמה פחים, ויש ציון גם על המיון הנכון לפח הנכון) ליד המדרכה בסדר מופתי ואח"כ להחזיר את הפחים למקום. וכל זאת בתקווה שה"גרבג'-נאצי" לא יתרגז אם משהו לא בסדר ויחליט לדלג לנו על הפח. כבר שמענו סיפרי אימה בסגנון כולל מכתבי נזיפה שמועברים לבעלי פח סוררים. אז כדי להצליח לדחוס זבל של שבוע לפח אחד, אני כבר מתמחה במעיכת בקבוקי פלאסטיק לגודל של אפונה ולמעיכת קרטונים לעובי של 0.2 מ"מ.

אח, אמריקה, אמריקה, ארץ החיים הנוחים... מי היה מאמין...

בסה"כ הבית נחמד, בעיקר ריק (מה לעשות המכולה עם הציוד שלנו יצאה לשיט חיפוש עצמי מחוף לחוף סובב עולם, פליקס הארנב זה כלום לעומתה). כשהחלקים הנוחים הם שכל החדרים בקומה אחת ושאפשר להחנות את הג'מבו-טנק בתוך הבית, קרי בגראז' המקורה, המצאה מצויינת לכל הדיעות.

להלן סרטון שנועם צילם להמחשת הנכס הנדל"ני המהולל:

http://www.youtube.com/watch?v=CaCyNVAnJKo

בקרוב פרקים נוספים מעולמה המופלא של הדר ה-" home-maker" (ככה מתואר העיסוק שלי בפרופיל שלנו לגבי חשבון הבנק שפתחנו פה). פרומו: "לאן נעלם אילושה?", "העולם המופלא של הקניות והאכלת המשפחה", "נפלאות הנהיגה בג'מבו-טנק", "אחוות הישראלים בניכר", "איזה כיף חמי בדרך ויגור איתנו חודש", "איזה סבבה, מיד כשחמי חוזר, תגיע חמותי ותגור איתנו חודש", "אימאל'ה, מה גם אמא שלי תבוא לחודש?" בקיצור, לי בטוח יש למה לחכות...
 

מחכה לשמוע מכם ואנא הרבו בפרטים ככל שאתן יכולות - מה שלומכן? הילדודס? איך בעבודה? בכלל?, 

נשיקות,

שלכן תמיד ובכל מקום,

הדר