הישראליות בעמק

שלום לחברותי האהובות בארץ הקודש,

מה שלומכן???

טוב, האמת היא שהאת הכתוב להלן כתבתי לפני כמה חודשים, קצת אחרי המייל של השוק הראשוני מתנאי המחייה באמריקה (זוכרות?), אבל בעקבות הפידבקים מחממי הלב ששלחתן אלי אחזה בי מין "חרדת סופרים" ויחד עם בטחון עצמי בגודל של אפונה איפסנתי את הקטע ב- drafts...

אז האמת היא שעכשיו אני שולחת אותו אליכן סופסוף בעיקר בזכות רותי שהפצירה בי לכתוב עוד ו"סחטה"

ממני הבטחה לשלוח. אז הרי הקטע לפניכן, עם עדכונים קלילים (בכל זאת עברו כמה חודשים על הדרך...): 

well, פרק שני ובו יסופר על הישראליות בעמק. רציתי לכתוב על הישראלים, אבל אופס... איפה הגברים פה?

נראה שהם הלכו אחרי "החלילן מנאסד"ק" ונבלעו אשכרה אל תוך הבטן של הסיליקון וואלי.

כמו כל דבר שקורה פה גם הנושא הזה מועצם, מוגזם ומגיע למצבי קיצון  - העולם פה מתחלק לגברים ונשים באופן מאד דיכוטומי, בני-ברק זה כלום לעומתנו. על משקל הגברים ממאדים והנשים מנגה - פה הגברים מהמשרד והנשים מ- Target.
מדי פעם מבליח פה איזה גבר, ממהר, חיוור משהו, רועד ומחייך חיוך רפוי. הרבה מהגברים הישראלים בכלל מסכנים, בארץ הם נהגו במכונית מנהלים מקסימום בת שנתיים, אבל פה רובם נוהגים בפרטית משומשת ומהוהה יד שמינית וכל זאת כדי לאפשר ל-home maker הפרטית ליסוע בג'מבו-טנק כדי שיהיה לה מספיק מקום לקניות.
אם אני פוגשת גבר בשעות היום אזי סימן שהוא:
א. מעל גיל 60
ב. גנן
ג. קופאי/ עובד ב- Target/ Trader Joe's/ Safeway
ד. פרסי או מקסיקני
ה. כל התשובות נכונות

לגבי הנשים הישראליות פה, בטרם אפתח במסקנות התצפיות שלי הריני לסייג:
ראשית כל - הכתוב להלן משקף נקודת מבט אנתרופולוגית ללא שמץ התנשאות (מה גם שאני עצמי מתאימה לרוב הקטגוריות).
שנית, עצם קיומכן וזה שיש לי אתכן מהווה עבורי "בעיה", אין ספק שאתן מקסימות מרחוק אבל עוד יותר מקרוב. כל השוואה עושה עוול לאובייקטים הנצפים. אתן יודעות הרי שבשבילי אין כמוכן. בחיי!!!! 

אז הנה ה"ישראליות" לפניכן - קבלו אותן:

"הקונות האובססיביות" -
אלה מכירות את כל הרשתות, יש להן כרטיס מועדון לכל דבר, הן מנויות על כל מיני קטלוגים שמגיעים הביתה ויש להן קופונים לכל חנות/ מוצר שאתן מדמיינות. הן קונות ואז מחליפות וחוזר חלילה. יכולות לבלות ימים בקניונים וסופי שבוע שלמים ב-?  target! (נכון מאד רותי ואלישבע! :-) )

"מחלקת יולדות" -
אלה עם התינוקות שמנסות לעשות הכל עם תינוקות - קניות עם תינוקות, הליכה עם תינוקות, חדר כושר עם תינוקות, הרמת משקולות עם עגלות. כדי לעשות את זה יש להן עגלה לכל אירוע וכל מיני אביזרים מדהימים
כמו משאבה לעגלה, כל מיני סוגי מנשאים (לפעמים הן הולכות עם שניים בו זמנית, בחיי!), ריפודים לכיסא המושב של עגלת הקניות עם כל מיני משחקים ומנוי על ירחון גאדג'טים לאם ולתינוק (כולל קופונים כמובן).

"החברותיות/ פעילות חברתית"-

אלה מתעסקות יומם וליל ושורפות הרבה קלוריות על בניית רשת חברתית מסועפת וטיפוחה, הן נוררררא חמודות ותמיד חייכניות, מקסימות ולבביות. האלופות (ב-ה' הידיעה) בארגוני מפגשים למיניהן (זוגות, ילדים, אמהות וילדים, בעלים וילדים, אמהות וחיות מחמד... הכל). הן כל הזמן מזמינות ומוזמנות (ונהנות לספר ו"לקטר" על זה) ומכירות את כולם בעמק. וכשאני אומרת כולם אני מתכוונת ל-כ-וווווווו-ל-ם.

"הספורטאיות"-

אלה נטשו את הג'ינס והסרפאן, עברו פרמננטית לטייטס של מתעמלות + גופיית ספורט והחליפו את המיטה בחדר השינה למיטת פילאטיס. הן רצות מרתונים, דיירות קבע בחדרי כושר, עושות הליכות, קפיצות וזומבה (אל תשאלו אותי מה זה, אני רק שומעת על עוד ועוד שמתמכרות לזה... זה כנראה מין איזה ספורט/ריקוד דרום אמריקאי... לצערי לא לקורדינציה המפותחת שלי). כל הכבוד להן!

"הלומדות" -

הלהיט פה זה הומיאופתיה, נטורופתיה ובריאופתיה. יש גם כאלה שמעמיקות את השכלתן בכל מיני התמחויות ותת-התמחויות של טיפולים למיניהן כולל כאלה שמסתיימים ב- XXXתרפיה. אלה שממש "מתפרעות" פה לומדות אנגלית.

"הפנסיונריות" (פסגת שאיפותיי) -

אלה מציירות, מקדרות (קרמיקה), מפסלות ויוצרות ברוב כישרון מוצרי אומנות קסומים וייחודיים, ואח"כ גם מוכרות את יצירותיהן זו לזו...

"העובדות" -

נשים עובדות פה לא רואים הרבה. אני בטוחה שיש הרבה יותר ממה שנדמה במבט ראשון, אבל מה שקורה הוא שברגע שהן מתחילות לעבוד הן פשוט "נעלמות" (כבר שמעתי מישהי א' אומרת למישהי ב' על מישהי ג': "לא, אין סיכוי שאת מכירה אותה. היא עובדת."), וכשהן מגיחות פה ושם, הן מרבות מאד להשתמש

במשפטים שבהם משורבבת הפועל ע.ב.ד. כמו: "אוף, היום התלבשתי נורא חם לעבודה...",

או "מה עוד לא הוצאת אישור עבודה? למה את מחכה?!" 

ואגב, בהזדמנות זאת הרשו לי לצטט סטיקר שקלטתי פה: Every mother is a working woman

יפה, לא?

"הלא גומרות" (הזכויות שמורות לטלי, חברה שלי מפה) -

אלה מלאות בחלומות ושאיפות, הן אלופות בלהתחיל דברים, תארים, לימודים, קורסים, חוגים, יחסים...

אבל אחרי ההתלהבות הראשונות, המגדלים (באוויר) והתוכניות, כאמור, לא ממש גומרות.

אולי בעצם הוגן יותר לכנות אותן ה"מנסות"...

"הנדירות" -

כמו שאלישבע כבר יודעת כל בוקר מתחיל אצלי בתפילת "מודה אני" לאלישבע על שבזכותה אני מכירה את יעל (האחת והיחידה. אין עליה! אני מעריצה אותה. בחורה מדהימה!) ודנה המושיעות שלי פה.

אם אני עדיין שפויה כאן זה הרבה בזכותן.

"הציניות/הקוליות" -
אלה לא בקטע. הן חושבות שהן "משהו אחר". הן (אלק) לא קונות, אין להן תינוקות, הן בפוזה של "לא חברותיות" כי הן "מיוחדות", הן בטוחות שהן קטגוריה נפרדת.
ואתן יודעות מה? הן צודקות, אז הנה להן קטגוריה משלהן.

"המתגעגעות" -

בקטגוריה הזו בטוח תמצאו אותי :-)

חג שמח ואביב נפלא!

נשיקות,

הדר