הי יקירות,
מה שלומכן???
ומה קורה איתנו? הקטע להלן הוא הוא "פרי הגיגים" שלי עם טלי, חברתי פה, שחוץ מזה שהיא מקסימה אמיתית ושותפה לקיטורים, הרהורי הנפש והתלונות שלי על "חיינו בעמק - לאן?", היא דואגת לעודד אותי לשמור על רוח "האאוט-סיידרית" שלי כדי שתישמר לי ההשראה לכתיבה על הדברים ה"מוזרים" פה (אז טלי-מוקדש לך באהבה):
אז פסח עבר חלף לו לא מזמן ובטח כולכן שמעתן אין ספור פעמים את השאלה "...אז איפה אתם ב"סדר"?" נכון?? אז על אותו משקל
פה שאלת השאלות שחוזרת על עצמה, יותר מפעם בשנה (לפחות כמספר החופשות פה) היא:"אז לאן אתם נוסעים בחופש????"
יש פה הרגשה של מין תחרות סמויה של "מי מטייל יותר", וככל שאתה חדש יותר בסביבה, ככה הסיכוי שתיסחף למירוץ גדול יותר.
אז ככה:
- "נוסעים" הכוונה היא למינימום שש שעות נהיגה לכל כיוון (רצוי בקרוואן) או לחילופין,
טיסה (ואז באמת לא משנה כמה שעות, העיקר שטסים). ונא לא להתחכם, טיולי יום ממש לא נחשבים.
- התשובה "אנחנו לא נוסעים לשום מקום" ממש לא קבילה, מדובר בחילול הקודש של מטרות הרילוקיישן.
כבר עדיף לשקר ולא לראות את נשואי התשובה מזדעזעים עמוקות ומגיבים בפרצוף של "מה לא בסדר
איתכם?! בשביל זה הגעתם עד לפה?!"
אני כל הזמן נפעמת מול היכולת הוירטואזית של משפחות מטיילות. לאן שלא ניסע תמיד יש את מי שהרחיק לכת (תרתי משמע) ועשה את זה יותר רחוק, עם תינוקות יותר קטנים, יותר אתגרי, עם יותר חברים ועם פחות ציוד (טיולים בהם מבשלים לבד ורצוי על גזייה, למשל יותר "נחשבים", רחמנא ליצלן...).
יש גם אימהות שלוקחות את הילדים ללא הבעלים (שנמצאים בעבודה כמובן) לחופשות ב"סביבה" - בחופשת ה- mid year (שנהוגה פה בפברואר, מה שאומר בד״כ שיא הקור) קיבלתי הצעה מאמא (מאד נחמדה אגב) להצטרף אליה ל"חופשת אמהות+ילדים" של כמה ימים ברינו. רינו מאד קרובה, "רק" שלוש שעות נהיגה ויש גם אתר סקי "קרוב" (חצי שעה משם). אז כמו שהיא אמרה "אם כבר ניסע, בטוח אקח את הגדולים לגלוש". זה סיפור אמיתי, וממש לא יכולתי לעודד את עצמי ש"לי יש ארבעה ילדים וזה נורא קשה", לה יש חמישה (!!!!!). אז למי שהיה ספק - נסעתי! בטח שנסעתי! כמו גדולה!
סתתתתתאם, ככה אתן מכירות אותי?! גם ככה יש לי מספיק סיבות טובות לאישפוז במוסד לתשושי נפש...
אם במסגרת ה"מחויבות" לטייל שמנו לנו למטרה את גילוי קליפורניה יש פה משפחות, שכנראה משתייכות גנטית לצאצאי קולומבוס, ששמו להן למטרה לגלות את אמריקה כולה: מקסיקו, נוואדה, אריזונה, הוואי, קוואי, פורטו-ריקו, פלורידה, ניו-יורק, אורגון, וושינגטון, ילו-סטון, קנדה, הרי הרוקי... הם רק חלק מהיעדים ששמעתי רצים פה.
ואני? אני בקושי מגיעה לסן-פרנסיסקו, תנו לי רק לישון יום-יומיים (ברצף) ואני באה לאן שתרצו...
מזל שהתחתנתי עם Mr. eTrip (ראו etrip.co.il ), הוא כבר דואג לתזז אותי בסביבה יחד עם כל הילדים שעשינו בזכותו.
אז אנחנו בחופשת האביב שהיתה פה לא מזמן טיילנו ביוסמיטי. אכן חוויה.
והאמת היא שבכל זאת אחרי שחוזרים וכשמסתכלים בתמונות (והיות ולשמחתנו לא נהוג לצלם/ להקליט את ימי ההצטיידות והאריזה המתישים, המריבות באוטו, המריבות מחוץ לאוטו ואת מספר הפעמים שאפשר לשמוע את המשפטים: "אוף, מתי מגיעים כבר?", "משעממממם פה", "אני רוצה הביתה!", "אני רעבבבב/ה", "אמא, תגידי לו, הוא מצצצצצציייייק לי" וכיו"ב),אז באמת מחייכים חיוך של נחת - "היה כיף. טוב שנסענו".
צירפתי תמונה של כולנו - שימו לב לפנים ה"מאושרות" של מיקה ולאחיזה המעודנת באספי :)
 |
| יוסמיטי |
אז תכתבו, תתקשרו, תעדכנו. אני מתה לשמוע מה שלומכם ומדמיינת כבר איך ניפגש בקיץ...
שלכם,
הדר
הדר
