הרהורי פרידה...

זהו, יש כבר ממש מעט גרגירים במעלה שעון החול והספירה לאחור בשיאה. אפילו כרטיסי טיסה כבר יש (לא שהיה פשוט לאביר להסביר לאמריקאים מדוע ולמה הוא דורש ״פתאום״ relocation to the holy-crazy land , אבל לפחות, נכון לעכשיו, בסוף הם השתכנעו...). 

אז כמה הרהורים:

- ״מה?! כבר עוזבים?! רק הגעתם?!" -

הגעתי למסקנה, שבדומה למספר הילדים במשפחה ישראלית בממוצע  - שניים זה נחשב מעט מדי, שלוש זה סטנדרטי, ארבע מתחיל להיות מאתגר, ומחמש ומעלה - אתם כבר די מסובכים. אז כן, הגענו לארץ האפשרויות ״רק״ לשנתיים ויוצא ככה שאנחנו חוזרים באמת אחרי שנתיים. מתאים לנו לחזור ואף אחד לא מגרש אותנו. אנחנו מין אנשים מוזרים כאלו.

- ״מתי הבית שלכם מתפנה?/ אתם מוכרים את הטרמפולינה/ המנגל/ משהו שאנחנו צריכים?״ - 

שאלות שאני שומעת כבר לפחות חצי שנה. הרבה לפני שידעתי אם ומתי אנחנו בכלל עוזבים פה. טוב נו, אפשר להבין, אנשים רוצים לשדרג את עצמם, לדאוג לחברים שמגיעים לאיזור וכיו״ב. הכל טוב ויפה, אבל כששומעים  שאלה בסגנון שלוש פעמים ביום, מתחילים לפתח חרדות שמא תגיע לכאן משפחה ופשוט תתייצב להתגורר איתנו, רק עד שניסע...

- ״מה אני אעשה בלי...״ (דמיינו טון היסטרי עד מיואש) - בלי Target?! בלי Trader Joe's?! והאביר בכלל מכור קשות ל- Costco... נו, ולחשוב שכשהגענו לפה לא מצאנו את עצמנו ולא אהבנו כלום. החיים הם משחק של הרגלים, אין ספק...

- ״נורא חם בארץ״ - הרבה לוגיסטיקה כרוכה בחזרה לארץ הקודש,  ואנחנו ״נהנים״ לנהל אותה בשיחות טלפוניות טרנס-אטלנטיות בדרך כלל באמצע הלילה. אז זוהי למעשה התגובה האינסטינקטיבית המיידית של כל מי שבארץ ושומע שאנחנו חוזרים אחרי (כמעט) שנתיים. חם, חם, לח וחם, נו מה נעשה כבר?! אתם יודעים מה, נורא חם? אז אולי בעצם נישאר...

- ״... ומה תעשי בארץ?״ - 

זהו, נגמר לי הטיול. זו לגמרי שאלה לגיטימית... באמת מה אעשה??? אולי פשוט אחליט שגם ״בחיים האמיתיים״ מותר לי להרגיש במין טיול, ככה שלא רק בלונדון או בסאניוייל-קליפורניה ה״יאוש נעשה הרבה יותר נוח״...? מה אתם אומרים? היאוש יכול להיות נוח גם בארץ? אפשרות מהפכנית, אם כי מפתה, לא?

הבלוג שלי אמנם כבר כמעט גוסס, ואני אפילו תוהה ביני לבין עצמי אם מישהו עדיין עוקב אחרי מה שאני עוד כותבת... אבל מבחינתי פוסט סיום לתקופה פה הוא חובה, וחוץ מזה קיבלתי בקשות להמשיך לכתוב מהארץ למען הנשארים בגולה.

אז -

Sweet California השיר להלן מוקדש לך באהבה רבה (לפי הזמר שבחרתי אתם יכולים להבין עד כמה קליפורניה השפיעה עלי עד לרמת super soft ...).

ואת ארצי האהובה, ארץ הקודש, על מגוון אוצרותייך - החום והלחות האימתניים, גביעי הקוטג׳ המנצנצים, הצפיפות בכבישים (בעצם בכל מקום), יושבי האוהלים, להקות היתושים, נחילי המדוזות, שביתות מתסכלות והפגנות סיזיפיות, מערכת החינוך היקרה (תרתי משמע), הארוחות המשפחתיות, הדחיפות בתורים, הצופרים בכבישים, שלל המעצבנים והמעוצבנים וכל שאר ההנאות שכבר הספקתי לשכוח - תתכוננו! הג׳מבו-טנק המאובזר כבר בדרך....

HERE I COME !!!!!!!