יום הכיפורים עבר היום.
מסתבר שאנחנו מאד טובים בשמירה על המסורת הפרטית שלנו. אני גם סופסוף מבינה אנשים שמספרים שהם חיזקו את זיקתם למסורת כשגרו רחוק מהארץ, פתאום זה קורה גם לי - כן, כן, גם אני מתחזקת - אפילו קצת רכבתי על אופניים היום (אבל לא לפני התחשבנות הנפש כמובן).
אז גם השנה, למרות המרחק העצום מהבית, הקפדנו על ארוחה מפסקת ועמוסה להחריד, ולאחריה התכנסנו ל״יום של בית״ (חוץ מכמה חריגות קטנות), לחשבון נפש ומחשבות על סליחה שמשום מה אצלנו אפשרי לעשות בעיקר במצב של "ריכוז תודעתי מוגבר" (קרי שינה... חשבון נפש זה עניין מאד מעייף מסתבר).
אז-
אז גם השנה, למרות המרחק העצום מהבית, הקפדנו על ארוחה מפסקת ועמוסה להחריד, ולאחריה התכנסנו ל״יום של בית״ (חוץ מכמה חריגות קטנות), לחשבון נפש ומחשבות על סליחה שמשום מה אצלנו אפשרי לעשות בעיקר במצב של "ריכוז תודעתי מוגבר" (קרי שינה... חשבון נפש זה עניין מאד מעייף מסתבר).
אז-
סליחה הורים שלי אחיותי ואחי, על שאני לא מצליחה להתקשר אליכם בתדירות יותר גבוהה, כמו שהייתי רוצה אם רק הייתי מצליחה להיות בת יותר טובה, ועל זה סליחה עוד יותר גדולה.
סליחה ילדים שלי (אהבות חיי!!!!) וגם סליחה ילדים חמודים של אחרים, על שעכשיו, כשאני כבר אמא לארבעה, גיליתי שאין לי סבלנות לילדים.
סליחה מבעלי היקר. האמת היא שכשאני חושבת על זה, ממש אין לו על מה לסלוח, אבל נו, שיהיה...
וסליחה חברים שלי, על שאני לא תמיד מגיבה מהר על האי.מיילים מכם, העמוסים בפרטים, סיפורים ועידכונים ;) מבטיחה להגיב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה