תודה על כל מה שנתת...

ואם אני כבר ברצף סקירת חגים, אז למה לקפח את ה- thanksgiving הידוע, הלא הוא חג ההודיה???

והודיה על שום מה? על שום התודה של ראשוני המתיישבים ביבשת, הלא הם המיסיונרים האירופאים שהקימו את אמריקה, לילידים האינדיאנים שעזרו להם להתמודד עם קשיי הרילוקיישן. ואיפה הם כל האינדיאנים היום?? כמעט ונכחדו לחלוטין (כחלק מהוקרת התודה...?). כמו שנאמר (ואל תשאלו אותי ע״י מי) - אל תמהר לרחם, אחרת מהר מאד ירחמו עליך...

כחלק מההודייה אוכלים תרנגול הודו ממולא בפירורי לחם וחמוציות. הגיוני, לא? השנה אני כבר מבינה, אבל בשנה שעברה לא הבנתי מה אלה עשרות שקי הניילון האטומים והמנופחים שהגיחו למקררים בסופרים. אז עכשיו כשאני יודעת, נשמע רע ונראה עוד יותר רע. בעעעעע!

המתוק והנסיכה כבר שבועיים מציירים turkeys, צובעים turkeys שרים על turkeys.

אנחנו ממש תחת מתקפת תרנגולי הודו. אבל לא נורא, אוטוטו יוכחדו גם ה- turkeys ויגיעו שירי האהבה הדביקים לסנטה קלאוס...

אז אני לוקחת את ההזדמנות להודיה משלי:

תודה לאביר על שהשכיל ואימץ בכל השנים שלנו יחד, ובכישרון רב, את כל התכונות הרעות שלי. באמת תודה!

תודה לילדים החמודים שלי שהגעתם אלי, כמו שאמרתי לכם פעם - ״אתם בדיוק הילדים שרציתי״, וגם אם הבכור הגיב בסקפטיות - ״היית אומרת את זה לכל ילד שהיה נולד לך!״, אני הרי אומרת את זה לכם. תודה!

תודה לחברותי המדהימות והרחוקות שלא התייאשו ושמרו את ערוץ הטלפאתיה בינינו פתוח למרות המרחק וכל שאר התירוצים המוצדקים. זה מאד חשוב לי. אין עליכן!

תודה לאחותי האהובה שמראה לי איך כל מה שסיפרתי לה על רילוקיישן לא נכון, וטוב שכך!

תודה לאחי החכם וחברתו המקסימה על שאתם שומרים על ההורים. ועלי.

תודה להורים שלי ואחותי שמסכימים בינתיים לא לבוא לבקר אותי. אם זה לא נקרא יכולת הכלה, לא יודעת מה כן... 

תודה ל"קופרטינו דיסטריקט", אליו שייכים בתי הספר של הילדים שלי, שסידר לנו השנה חופשת thanksgiving של שבוע (!) וככה יוצא שיש לי חומר כבר גם לפוסט הבא (נחשו לאן טיילנו עם הילדים הפעם כדי לא להתחרפן בבית?). תודה ותודה!

ושרק נהיה תמיד בריאים כולנו. אמן.

נגזר, הורכב והודבק ע"י הנסיכה