טוב אז ענייני תרבות בניכר זה לא פשוט.
כמה שנשתדל - אנחנו לא ממש שייכים לפה, בטח שלא מהבחינה המנטלית-תרבותית, והאנגלית שבפינו, טובה ככל שתהיה, עדיין מקבילה לעברית של ״עולה חדש״ שנמצא משהו כמו שנתיים בארץ.
צריך להיות סופר מרוכזים כשהולכים לסרט, ורצוי שיהיו כתוביות (באנגלית כמובן) כדי לדעת איך מפרידים את בליל הצלילים ששומעים. מוסיקה זו פשרה לא רעה, תמיד אפשר לרקוד עם הראש ולזמזם את המנגינה (וגם לתהות בהזדמנות הזאת ש״וואלה, אני באמת צריכה להשיג את המילים כדי להבין על מה היא/ הוא/ הם שרים בכלל״...). תיאטרון הוא מחוץ לתחום, לא שמעתי על אף ישראלי שראה הצגה ״אמיתית״. וסליחה, מחזמר לא נחשב בעיני!
מוזיאונים זה סבבה, שילוב של גם תרבות, גם ספורט (הרבה על הרגליים) וגם פתוח לפרשנות חופשית.
עוד אפשרות היא להשתלב באמנות הישראלית שמגיעה לפה. למשל, ללכת להופעה של ״הפיתות״ (לא, אני לא צוחקת. יש פה להקה ישראלית שנקראת ככה, ויש שאומרים שהיא אפילו טובה. לא זכיתי, עדיין...), או להופעות של אומנים ישראליים שמגיעים לפה (רמי קלינשטיין למשל היה פה לפני כמה חודשים ויצר התרגשות גדולה).
אני בפלצנות האופיינית לי הכרזתי כשהגענו שאם אנחנו כבר פה, ולזמן קצר יחסית, אני נותנת עדיפות לאומנים מקומיים ואת הישראלים כבר נראה בארץ, "אלא אם כן יגיע ברי סחרוף" (הגרשיים הוא מרוב מספר הפעמים שאמרתי את זה כדוגמא האולטימטיבית לזמר שאני מוכנה ללכת אחריו לכל מקום).
ונחשו מה? הוא הגיע!!!!!!!!!
הישר לסטאנפורד, יחד עם כל אדומי השפתות שלו - עוד שבעה נגנים מופלאים + זמר ליווי בעל קול מדהים וכאריזמה בימתית מטורפת.
אז שכנעתי את האביר הפרטי שההופעה לא תעניין אותו (וזה לא היה קשה) והלכתי עם יעל, בתקווה לדרינק עם הזמר המכוער ונטול הכישרון (נו, הילדים שלי ממילא לא קוראים את הבלוג הזה...).
היה מדהים. שווה בטירוף!
בקצב הזה יגיע לפה גם אריק איינשטיין...
מצרפת שיר, אמנם לא מ״אדומי השפתות״ המשובח, אבל פשוט ע נ ק!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה